הטור של חן פרחי – מערכת הדלק – פרק ז'

בתחילת שנות ה 70' החלו מערכות הזרקת דלק להפוך לנפוצות יותר, אך בשל מחירן הגבוה נותרו נחלתן של מכוניות יקרות בלבד.

אפילו בדגמי היוקרה של מרצדס וב.מ.וו, היו דגמים מוזרקים ודגמים בעלי מאייד, כשדגמי המאייד היו זולים בצורה משמעותית.

המכונית העממית הראשונה שצויידה בהזרקת דלק היתה הפולקסווגן גולף GTI שהוצגה בסוף 76'.

צוות המהנדסים שתכנן אותה התלבט אם לצייד אותה בזוג מאיידים כפולים או בהזרקת דלק.

לבסוף, הוחלט על שימוש בהזרקת דלק, וזו פותחה על ידי בוש הגרמנית.

התנאי העיקרי של פולקסווגן היה מחיר סביר עבור המערכת, מאחר ויועדה להיות מכונית זולה למדי, למרות שעמדה בפסגת היצע דגמי הגולף.

מחירה של מערכת ההזרקה ירד בצורה משמעותית, מה שאיפשר ליצרנים נוספים לעשות בה שימוש – אופל, ב.מ.וו בדגמי הבסיס ורנו.

אולם מרבית היצרנים, לפחות בדגמים העממיים, העדיפו להמשיך לעשות שימוש במאייד, משיקולי עלות.

כניסתן לתוקף של תקנות זיהום האוויר יורו 1 באמצע שנות ה 80' אילצה את רוב היצרנים, לפחות אלו שרצו למכור מכוניות בגרמניה, למצוא פתרון שיאפשר התקנת ממיר קטליטי.

הפתרון הזול והפשוט ביותר היה פיתוח מערכת הזרקה חד נקודתית.

בניגוד למערכת הזרקת הדלק הרב נקודתית, שהזינה כל בוכנה בנפרד, במערכת הזרקת הדלק החד נקודתית התערובת יוצרה על ידי מזרק בודד, מרכזי.

גוף מערכת ההזרקה הזכיר במראהו מאייד, וגם צורת ההתקנה היתה זהה.

המערכת כללה מחשב פרימיטיבי למדי שחישב את כמות הדלק המוזרק לפי כמות האוויר שמשך המנוע, והזריק אותו דרך מזרק בודד.

את המטרה שלה השיגה המערכת – תערובת מדוייקת בכל תנאי, מה שאיפשר התקנת ממיר קטליטי.

בנוסף, הסבת מנוע מוזן מאייד היתה קלה מאד ודרשה רק את החלפת סעפת היניקה.

חסרונותיה העיקריים של מערכת הזרקה זו היו תגובת דוושה גרועה למדי והספקי מנוע נמוכים למדי, בשל מגבלות המזרק הבודד.

למרות חסרונותיה, אך בשל מחירה הזול, עשו בה שימוש יצרנים אירופאיים רבים, לפחות עד סוף שנות ה 90'.

בשל הדרישה ההולכת וגוברת למכוניות שצויידו בממיר קטליטי, פיתחו מג'נטי מרלי ווובר האיטלקיות מערכות הזרקה רב נקודתיות, אלקטרוניות, ואלו נמכרו במחירים נמוכים בהרבה מהמערכות של בוש הגרמנית.

כתוצאה מכך, הפכה המערכת הרב נקודתית לנפוצה ביותר, והחליפה סופית הן את המאייד והן את מערכת ההזרקה החד נקודתית.