תפריט סגור

מי גודש ועם מה – קיצור תולדות ההגדשה

מנוע אינו שותה אלא נושם.

אין שום בעיה לעלות את כמות הדלק הנכנסת לתאי השריפה, וטכנית זה אפילו קל, בין אם מודבר בהזנת מאייד או בהזרקת דלק.

אלא שאז יחס האוויר\דלק כבר לה היה אופטימלי, והבעירה לא תהיה יעילה בעליל.

לכן כבר בסוף המאה ה 19, ממש בסמוך להופעת המכונית הראשונה, הומצא מגדש הטורבו.

עקרון הפעולה שלו פשוט מאד – ניצול גזי הפליטה לצורך הנעת טורבינה קטנה שמחוברת על ציר לטורבינה נוספת.

בזמן פעולת המנוע, גזי הפליטה השרופים מפעילים את הטורבינה, וזו מצידה השני מייצרת אוויר בלחץ גבוה, שמנותב לסעפת היניקה.

הטורבינה מגיעה, בשיאה, למהירות של 120,000 סל"ד.

וזה מאפשר להגדיל את כמות הדלק, ובד בבד לשמור על יחס תערובת אופטימלי.

פועל יוצא של כך הוא בראש ובראשונה העלאה ניכרת של הספק המנוע והמומנט המירבי, שמגיע בסל"ד נמוך למדי.

כרגיל, עולם התעופה הקדים את עולם הרכב, ולכן נעשה שימוש לא מועט במגדשי טורבו במנועי מטוסים, שהיו בעלי מבנה כוכב.

למרות שלא היתה ליצרנים האמריקאיים בעיה לעלות הספקים על ידי העלאת נפח, דווקא הם היו מחלוצי השימוש במגדשי טורבו, לפחות במנועי בנזין.

כבר בשנת 64' קיבלה השברולט קורבייר מגדש טורבו שהעלה את הספקה ל 180 כ"ס מכובדים מנפח של 2.5.

יצרני המשאיות השבדיים, וולוו וסקנייה, החלו לעשות שימוש במגדש טורבו כבר בסוף שנות ה 60', מאחר ומצאו בשבשל יחס הדחיסה הגבוה, מגדש טורבו יעיל במיוחד עבור מנועי דיזל.

בשנת 73' הציגה ב.מ.וו אץ ה 2002 טורבו, שעשתה שימוש במגדש גארט גדול, שסייע לה לספק 170 כ"ס מנפח של 2.0 וביצועים מעולים.

משבר האנרגיה שפרץ בסוף 73' חיסל את תוכניות החברה, מאחר וצריכת הדלק שלה היתה גבוהה מאד.

למעשה, עד סוף שנות ה 70' רק פורשה עשתה שימוש נרחב בהגדשת טורבו ולאחר מכן סאאב השבדית,עד שבסוף שנות ה 70' נכנסה רנו לתמונה.

ה 5 הקטנה וה 18 המשפחתית הוצעו בגרסאות מוגדשות, ואלו סיפקו ביצועים מצויינים והספקים גבוהים ביחס לנפח.

אולם לא הכל היה וורוד – מנועים מוגדשי טורבו סבלו מתגובת דוושה איטית ומהשהיית טורבו ארוכה מאד, מה שהקשה על נהיגה רהוטה.

בנוסף, יחס הדחיסה היה נמוך מאד, בשל רצון לשמור על המנוע מעומס יתר, מה שהוביל לניצולת נמוכה למדי.

את הפתרון מצאה סאאב השבדית, כשהציגה את ה 900 טורבו שצויידה בשסתום מיוחד שתפקידו היה לצבור לחץ, וכך חוסלה במידה רבה השהיית הטורבו.

פיתוח נוסף שלה היה חיישן נקישות, מה שאיפשר העלאה ניכרת של יחס הדחיסה והגברת הניצולת.

דווקא בשנות ה 90' חלה נסיגה גדולה בשימוש במגדש הטורבו, והוא נזנח לטובת ראשי מרובי שסתומים, ורק וולוו, סאאב ופורשה המשיכו לעשות בו שימוש.

התקדמות האלקטרוניקה איפשרה בקרה ממוחשבת על הליך הגדישה והלחץ שלה, מה שחיסל כליל את השהיית הטורבו שנודעה לשימצה.

בסוף שנות ה 90' החלו להופיע מנועים בעלי הגדשת טורבו נמוכה יחסית, מה ששיפר בעיקר את המומנט.

בשל תקנות זיהום האוויר, הפך מגדש הטורבו לפופולארי מאד היום, מאחר והוא מאפשר להגיע להספקים גבוהים מנפחי מנוע קטנים.

מגדש הטורבו איבד מהילתו הספורטיבית, והפך לפריט שגרתי.

בפרק הבא – מגדש העל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *