תפריט סגור

רשמים על מיאטה NB טורבו [250 כ"ס]

סרטון מלא:

המיאטה NB היא הדור השני של המיאטה – מכונית הרודסטר הידועה של מאזדה.

הNB יושבת על הפלטפורמה של הדור הראשון וכוללת מספר שינויים, בהם הגדלת הספקי המנועים, שיפור בבטיחות (ABS) אבל בעיקר – התאמת פנסי החזית לתקנות הבטיחות וויתור על פנסי ה-POP UP המזוהים עם הדור הראשון.

בשנות הדגם האחרונות, לצד 2 המנועים האטמוספריים (1.6 ו1.8 ליטר), הוצעה בחו"ל גם גרסת הMazdaSpeed שהייתה מטורבתת והגיעה להספק של 180 כוחות סוס (145 במקור)

לארץ הקודש הגיעה רק הגרסה האטמוספרית עם מנוע ה1.8 ליטר. בתחילה עם גיר אוטומטי פלנטרי 4 הילוכים, ומאוחר יותר עם תיבה ידנית 6 הילוכים (בחו"ל הייתה גם תיבת 5 הילוכים ידנית).

ה-NB נחשבת בקהילת המיאטה לדגם אהוב ומוצלח, הרבה יותר מהNC אבל פחות מהNA, בעיקר בגלל הדברים הקודמים שכתבתי.

עיצוב חיצוני

אין שום דבר חדש ומקורי לכתוב על המיאטה NB.

העיצוב החיצוני צעיר וחמוד. מתאים בדיוק לאופי של הרכב הזה, עם פרופורציות טובות ועיצוב המזוההה עם הקו העיצובי של מאזדה באמצע שנות ה90, עת בה הרכב תוכנן.

אין שום דבר צעקני או מתיימר להיות משהו שהוא לא, בדיוק כמו שצריך.

פנים הרכב, עיצוב ואבזור

מבחינת עיצוב פנים, הכל פה סטנדרטי ומינימליסטי, גם כן זהה למאזדות מהשנים האלו.

פלסטיק פשוט, פתחי מיזוג אוויר עגולים, לוח שעונים אנלוגי משולב אודומטר דיגיטלי, מתגי חלון בקונסולה המרכזית ובעצם כל מה שהייתם צריכים מרכב קטן לפני 25 שנה.

במרכז הקונסולה נמצאת ידית ההילוכים הידנית עם דיאגרמה של 6 הילוכים, לא דבר שגרתי ברכבים עממיים, אפילו ספורטיביים, מאותה תקופה.

יחידת כוח

כאמור, המיאטה NB הגיעה לישראל עם מנוע 1.8 אטמוספרי שמפיק 145 כוחות סוס.

באקזמפלר הספציפי הזה הסיפור שונה. למנוע נוסף טורבו של Garrett שהעלה את ההספק ל250 כוחות סוס. הוחלף הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה מדיפ' מסוג קלאצים לדיפ' מסוג טורסן, משיקולי אמינות של הראשון.

נעשה ויתור על אחד מפתחי המיזוג שהוחלף בשעון גדישה ויחס אוויר-דלק. גם בלוח השעונים הוחלף מחוג השמן המקורי באחד דיגיאטלי שמציג נתונים נוספים.

התנהגות וחווית נהיגה

נתחיל בישיבה במיאטה, אין כאן משהו חדש לעומת כל NB אחרת. הרכב קטן, ולאדם בגודל שלי קצת צפוף. בהשוואה לMR-2 למשל, בה המנוע יושב מאחורה, יש אפילו קצת פחות מקום. ההגה קרוב מדי לרגליים ותנוחת הנהיגה לא הכי נוחה.

שם אי הנוחות נגמרת.

הדוושות נמצאות במרחק מעולה אחת מהשניה, תגובתיות מאוד, אם כי דוושת הקלאץ מעט קשה.

השיפטר קליקי וקל מאוד להעברה ולהתמצאות, בדיוק כמו שמאזדה יודעים לעשות.

החוויות שלי נכתבות מתוך נהיגה ברכב באופן זהיר משהו, מסיבות ברורות. אפילו בקו ישר (אפשר לראות בשלב הנהיגה בסרטון), הזנב יכול לברוח קצת, כל שכן בפניות, עם כזה כוח.

היתרון של הוספת הטורבו ברור ומורגש, מרכב שדורש הורדת הילוך בכל עקיפה או בקשה לכוח, כאן נצטרך פשוט לעלות בסל"ד ולתת למגדש לעשות את שלו, הצליל, הכוח הזמין והמהירות שנרכשת במהרה – יושבים בול.

לא מדובר פה במפלצת כוח שמשנה את עורה של המיאטה, אלא בתוספת נכבדה שמאפשרת ליהנות מהדגם הזה קצת יותר.

בשנים האחרונות, כשלהרבה משפחתיות משעממות יש נתוני תאוצה שישאירו אבק לדגמים ספורטיביים ישנים, מי שנוהג באלו האחרונים יודע שלהשתלב בתנועה בזריזות נהיה לעיתים אתגר; תוספת הטורבו למיאטה פותרת את הבעיה הזו ומאפשרת לה להיות זריזה כמו רכבים מודרניים, בניגוד לאופן שבו יצאה מהמפעל.

במערכת המתלים מותקנים קוילאוברים שהופכים את המרכב לקשיח, אך לא יותר מדי, כך שהנסיעה נסבלת בסביבה משובשת ועל גבי באמפרים.

ההיגוי טוב מאוד, היא יושבת על הכביש מעולה והמשחק העיקרי כדי לשמור על יציבות בפניות יהיה עם רגל ימין, לחיצה חזקה מדי – ותוכל לפגוש את הגדר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *